ד"ר רונית דוידוביץ מרטון
11 min read 71 התחדשות עירונית – שינוי תפיסתי במציאות הישראלית בעשור האחרון אנו עדים להתעוררות רחבה של תהליכי התחדשות עירונית שונים בישראל, בעיקר בערי גוש דן. תהליכים אלו עוסקים כולם בעירוניות עכשווית ומבוססים על ההכרה בחשיבות חיזוקם של מרכזי הערים והעצמתם. מדובר בשינוי תפיסתי אשר הולך ומוטמע בזרם התכנון המוביל ובקרב מקבלי החלטות במהלך העשור האחרון: מתפיסה של פיזור גיאוגרפי, והתרחבות הערים על חשבון השטחים הפתוחים והחקלאיים לצורך הקמתן של שכונות פרווריות חדשות, לעיסוק תכנוני במרכז העיר הוותיק, חידושו וצמיחת העיר מבפנים. מדיניות תכנון של פיזור גיאוגרפי הייתה הגישה הרווחת במדינת ישראל (שרון, 1961) מאז הקמתה בעיקר בשל סיבות ביטחוניות ואידיאולוגיות. גישה זו באה לידי ביטוי הן בהקמת יישובים חדשים והן בדפוסי צמיחתם של יישובים קיימים, והיא מצאה ביטוי על פי רוב ב"זחילה" עירונית כלפי חוץ, בשעה שמרכזי הערים נותרו, במקרים רבים, מדוללים. היצע הדיור החדש בערים היה על פי רוב במסגרת שכונות שתוכננו בשולי הערים והציעו מגורים מרווחים, חניות פרטיות ונגישות לכבישים ראשיים אך נעדרו מאפייני עירוניות. מסחר ותעסוקה רוכזו גם הם באזורי תעסוקה מחוץ למרכז העיר, קניונים חדשים ומרכזי קניות נבנו והשכונות הפנים-עירוניות הוותיקות, אשר שאבו את עוצמתן מהחיוניות שאפיינה את מרכזי הערים משך שנים רבות – עירוב הייעודים, זמינות מידית למגוון שירותים, תרבות, אמנות פנאי וחיי חברה, שעות פעילות מגוונות ועוד – הלכו והתרוקנו, אוכלוסיותיהן הזדקנו או עזבו והמבנים התדרדרו פיזית. חזרה למרכזי הערים וכלי ההתחדשות. בעשורים האחרונים, כיובל שנים לאחר הקמתה של מדינת ישראל, ניתן להצביע על מגמה של שינוי. מתחזקת ההכרה בחשיבות העירוניות הקומפקטית לצד שמירה על שטחים פתוחים, שימוש מיטבי במשאבים, תכנון ופיתוח בר-קיימא ואיכות הצפיפות. מילון מושגים חדש החל לשמש בתהליכי התכנון בכלל ובתכנון הערים בישראל בפרט (פנסטר; יעקובי, 2006). לקראת כ – 100 שנות התיישבות הולך ומורגש הצורך בתכנון המתייחס לקיים ונותן מקום לזיכרון הקהילתי ולמורשת. תוכניות מתאר לאומיות ומחוזיות, המשקפות את מדיניות התכנון הישראלית, מבטאות היטב מגמות אלו; החידוש העירוני והעלאת הצפיפות נקבעו כאחד מיעדיה הראשיים של תמ"א 35 (פורסמה בשנת 2000), והוראות מתאימות נוסחו במגוון תוכניות ברמה הארצית והמחוזית. מדיניות התכנון מדגישה את מרכזיותן של הערים במרחב הישראלי ואת חשיבות צמיחתן והעצמתן על בסיס העלאת הצפיפות וחיזוק המרכזים העירוניים הקיימים. נקודת מפנה נוספת חלה בשנת 2005, עם אישורה של תמ"א 38 – תוכנית שמטרתה לעודד חיזוק מבנים קיימים נגד רעידות אדמה. התוכנית הוסיפה בצורה גורפת זכויות בנייה למבני מגורים קיימים ובכך פתחה ערוץ נוסף להתחדשות ברקמת המגורים הקיימת והוותיקה. עד לאישורה, כלי ההתחדשות העיקרי היה תהליכי בינוי ופינוי רחבי היקף, סבוכים ומורכבים לניהול וביצוע, המובלים בדרך כלל בצורה מאורגנת מלמעלה למטה ("Top down ") על ידי יזמים או גורמי ממשל, או לחלופין פרויקטים קוסמטיים של שיפוץ וטיפוח, כגון שיקום שכונות. עם אישורה של תמ"א 38 נפתח ערוץ חדש, המאפשר התחדשות בדפוסים הומוגניים, תוספות בנייה ועיבוי על בסיס הקיים והתארגנות מהשטח. תמ"א 38, תוכנית שמקורה בחשיבה הנדסית ובראייה כלל-ארצית, חסרה את ההתייחסות התכנונית המשלבת התייחסות מרחבית כלל-עירונית כנגזר מההתחדשות. שטף המתעניינים ההולך וגדל חייב את העיריות לעסוק בהתחדשות של מרכזי הערים. במחלקת ההנדסה הוקמו יחידות התחדשות עירונית על מנת לנווט את הלחצים, להבין את משמעוות התהליכים המתחוללים במרכז העיר ולתעל אותם למדיניות עירונית כוללת. לא עוד תכנון שכונות בשולי המרחב הבנוי העירוני וזחילה כלפי חוץ, אלא התמודדות עם עיבוי הרקמה העירונית הקיימת בשילוב של מגוון כלי ההתחדשות. ההכרה בחשיבות העצמתו של מרכז העיר והתחדשותם של מרכזי הערים תופסת מקום מרכזי יותר בסדר היום של הרשויות המקומיות – המנהיגות הציבורית והמקצועית, מתוך הכרה בחשיבותה כבסיס להמשך צמיחתה של העיר, על מגוון אזוריה ושכונותיה, לאורך זמן. העצמתם של מרכזי הערים ותכנון רגיש-חברה התחדשות עירונית והעצמת מרכזי הערים הולמת את תפיסת התכנון המגדרית אותה הוביל הזרם הפמיניסטי בתכנון, נגד תהליכי הפרווּר בסוף המאה הקודמת (Fava, 1980). בשנות ה 50-70 רווחו גישות תכנוניות של איזור (Z0NNING) – הפרדה והרחקה בין השימושים השונים בעיר (מגורים, שירותים, תעסוקה, פנאי וכדומה). גישות אלו הלמו ושימרו את התפיסה הכלכלית-חברתית הרווחת וכן את דפוסי התעסוקה והיוממות של הגבר הממוצע, הפנוי לתעסוקה ולתנועה במרחב, זה העובד באזורי התעסוקה המחייבים נסיעה, בעוד בת זוגו שומרת על ה'עורף' – הבית בשכונת המגורים – ואחראית לניהול מערך המשפחה וגידול הילדים. (ISOCARP ,2015). מגמת ה"אנטי-פרווּר" שעמדה בבסיסה של תפיסת התכנון הפמיניסטית, על היבטיה הכלכליים, החברתיים והפיזיים ראתה במרכזי הערים סביבת חיים מאפשרת וקראה להתחדשותם כמרחבים קומפקטיים עם שימושים מעורבים. עירוב שימושים וסמיכותם, חשיבות ההליכות והניידות האנושית, ביטחון ופתיחות חברתית במרחב הציבורי – כל אלה ועוד עלו כמשמעותיים וחיוניים למרחב העירוני על פי הזרם הפמיניסטי בתכנון זאת על רקע דפוסי השימוש של נשים במרחב, אשר הדגישו את חשיבות הקרבה בין ה"משולש המנצח": בית – תעסוקה – שירותים. מחקרים שונים חידדו תפיסות אלו כשמצאו שוני מהותי בין דפוסי ההתנהלות של נשים במרחב העירוני לבין אלו של הגברים. הדפוסים הם רשתיים ומגוונים יותר, כוללים לרוב מגוון מקומות שהייה ועצירה ומגוון שימושים וצרכים וניזונים מהקומפקטיות והצפיפות Foran , 2013)). התפיסה האנטי-פרוורית הכירה בחשיבות ה'צפיפות הטובה' של העיר היוצרת הזדמנויות לשינוי תפקידן המסורתי של נשים, לעידוד שילובן בתעסוקה וביזמות, ולשוויון הזדמנויות מרחבי. (Ardener, 1981). ההתחדשות כתיקון נשי כיום, הליכי ההתחדשות העירונית והעיסוק התכנוני החוזר במרכזי הערים בישראל מהווים לראייתנו הזדמנות למימוש הלכה למעשה של אותה נקודת מבט ויצירת תיקון מרחבי 'נשי' לעיר. הליך ההתחדשות מעניק לנו הזדמנות לפריצת שאריות האיזור ויצירת "תיקון מרחבי", היא נותנת בידנו את האפשרות לפתוח את אותם אזורים שנותרו מגודרים, סגורים, מכווני קהלים ואחידים – לשיתופי פעולה וחיבורים חדשים. הורדת ה'גדרות' שנוצרו בדור הקודם ומניעת מרחבים 'מגודרים' סגורים, מובלעות או 'אקס טריטוריות' היוצרות מידור במרחב העירוני. ההתחדשות לתפיסתנו מיועדת להביא לחיבור מחודש של הרשת עירונית –ולייצר מרחב מקושר, נגיש, ידידותי וקומפקטי, הפותח הזדמנות ליהנות מההיצע המגוון ומנגיש את העיר לקהלים הולכים ומתרחבים. על ההתחדשות להציג תפיסת תכנון "רגישת חברה" (דוידוביץ-מרטון וטבק, 2012), המעמידה במרכז את מגוון הקהילות המקומיות בכוונה לשפר את סביבת חייהן ולהרחיב את ההזדמנויות העומדות בפניהן, את חופש הבחירה שלהן, את יכולות התנועה והנגישות. הדגש התכנוני הוא ביצירת עיר פתוחה, נגישה, מעורבת והטרוגנית, ביצירת 'צפיפות טובה', המעודדת מפגשים, ערבות הדדית, מעורבות ואכפתיות, ביצירת אינטנסיביות המונעת בדידות ובו בזמן מספקת מרחב בטוח ונגיש המפתח זיקות וקשרים בין מגוון גילאים, קהילות ואוכלוסיות. בשנים האחרונות אנו מעורבות כמתכננות בתהליכי תכנון בערים שונות בגוש דן – רמת גן, הרצליה, ראשון לציון, בת ים, רעננה, בני ברק, הוד השרון ועוד, בהכנתם של תוכניות מתאר, מסמכי מדיניות, תוכניות אסטרטגיות, פרוגרמות עירוניות וכדומה. כל אלה עוסקים במרכזי הערים ובהתחדשות עירונית באופנים שונים. דרך דוגמאות מתוך תוכניות אלו ננסה להדגים את השינוי התפיסתי שחל מתכנון ה"חדש" לתכנון "התחדשות". תכנון שמהותו ביצירת חיבורים ולא הפרדות. תכנון שאינו מתייחס עוד ל"פרופיל הממוצע", אלא שואף לתת ביטוי לפסיפס הקהילות המגדרי, הגילאי והתרבותי; בתפיסה המדגישה את השונות, המגוון וההתייחסות החיונית לקהילות המקום על פי גילים, תרבות, מגדר, אורח חיים, מעמד חברתי-כלכלי ועוד. התחדשות המדגישה את הזיקה וההדדיות בין הישן לבין החדש כמהלך הפותח הזדמנות לצמיחה של עירוניות טובה לתושבים, לקהילות, לאדם. ככזה הוא מהווה הזדמנות ל"תיקון" מרחבי שאנו, כנשים מתכננות רואות בו כהכרחי למען יצירת סביבות חיים מובילות בעירוניות הישראלית העכשווית. הסוגיות והדוגמאות, שנציג להלן, ממחישות תפיסה זו בהתייחס לייעודי הקרקע המרכזיים במרחב העירוני: מרכז העיר, רקמת המגורים, מרחבי תעסוקה והמרחב הציבורי בכללותו. אופן הטיפול בכל אחד מרכיבים אלו בתוך ההליך התכנוני מדגים ומשקף את אותו "תיקון נשי" שאליו אנו חותרות. 1> התחדשותו של מרכז העיר ההיסטורי. הנכסים המקומיים – פיזיים, חברתיים ותרבותיים – הם לראייתנו ליבת תהליך ההתחדשות. המרכז ההיסטורי, מעצם הגדרתו, מנקז במרחב מצומצם את מגוון הערכים של המקום, , המורשת והאיכויות, שהצטברו לאורך השנים על מגוון הביטויים המרחביים שלהם. כל אלה יוצרים במשולב את ליבת הקוד ה'גנטי' והערכי של העיר. תוכנית ההתחדשות במרכז העיר ההיסטורי מיועדת לעודד התחדשות על בסיס שימורה של רוח המקום, תוך ניסיון ליצור שילוב מיטבי של ישן וחדש, המעניק למקום את הערך המוסף והייחודי לו. תוכניות נדרשות להגדיר את מרכז העיר ההיסטורי סביב מוקדים, אתרים ונכסים ערכיים תואמי המקום והקהילה המקומית, תוך פיתוח דיאלוג עם הקהילה כחלק מהתנעת תהליכי ההתחדשות. הקהילה החיה במקום נדרשת להכיר במחויבותה לשמר מקומות מסוימים ובו-זמנית לאפשר את חידושם, לעודד את העלאת האינטנסיביות העירונית, את עירוב השימושים, את הנגישות והקומפקטיות בדפוסים המתאימים; עליה להעצים את מורשתה אשר נדרשת לשלב העצמתה של קהילת המקום, וזאת לצד חדשנות, פתיחות והתייחסות לדורות הבאים. דוגמה > תוכנית מתאר בני ברק > 2015 > במסגרת הכנת תוכנית מתאר בני ברק זיהינו כי העיר בני ברק יושבת על גבעות, וראשי הגבעות מאכלסים את המוסדות הדתיים והחינוכיים המרכזיים בחיי הקהילה החרדית בעיר ובארץ. המונח "ראשי הגבעות" הוטמע בקרב צוות התכנון כייעוד קרקע המשלב בין משמעויות פיזיות (נראות ונצפות), נגישות ובעיקר מגוון היבטים חברתיים וקהילתיים. תכנון המתייחס ל'ראשי הגבעות' בבני ברק כייעוד קרקע מכיר במשאב הערכי רוחני של המקום, מאפשר ומחייב שמירה על זהותם וערכיהם של התושבים , מעצים את הנראות והנצפות של המקום ויוצר סביבו מרחב המאפשר התרחשויות קהילתיות המתאימות לאורח החיים המקומי. זו ראייה פיזית המשלבת היבטים חברתיים ונותנת ביטוי לחיי החברה המקומית בתכנון הפיזי של העיר: לנשים, לגברים, למשפחות ולמגוון קהילות העיר, במטרה ליצור התחדשות ופיתוח עירוני ייחודי הנובע מהקהילות המקומיות. תוכנית המתאר של בני ברק מדגישה ומבליטה את המרכז העירוני המסחרי, את ראשי הגבעות, את הפרוגרמה של מבני חינוך (בהתאם לתפיסת החינוך החרדי ובו-זמנית לאפשרויות סטטוטוריות וסטנדרטים רצויים) וכן רכיבים נוספים אשר לא יפורטו כאן, בדפוסים ייחודיים המאפיינים ויוצרים זיקה בין העיר, קהילתה ואורחות חייה. זוהי הדגמה לתוכנית סטטוטורית אשר משקפת רגישות לחיי הקהילה, תפיסתה הערכית ואורחות חייה וכן התאמה לרכיבים השונים בקהילה על פי מגדר, גיל וכדומה. 2> שכונות ותיקות סביב מרכז העיר. סוגיית אופייה ודפוסי התחדשותה של רקמת המגורים במרכז העיר מקבלת משנה חשיבות בעיקר לאור העלאת האינטנסיביות והצפיפות. תהליך החזרה למרכזי הערים והתחדשותם מדגיש, לדעתנו, את חשיבות השכונתיות האינטימית, הייחודית והרבגונית. תהליך ההתחדשות מבקש להוביל לפיתוחה של שכונתיות המתאימה לאורח החיים העכשווי – מרחב חיים מתעדכן ומתחדש, המציע חופש בחירה וזמינות לחיי חברה וקהילה במגוון דפוסים. ההתחדשות מיועדת להחיות את מגוון שכונות המגורים, כל אחת על פי מאפייניה ואורחות חייה, על מנת ליצור עירוניות מגוונת – מרחבים המאפשרים דפוסי חיים מרובים ורלוונטיים למגוון קהילות ולשלבים שונים במחזור החיים. במהלך העיסוק בהתחדשות הרקמה אנו מבקשות לאפיין את הייחודי והשונה במרקמי המגורים השונים, לחזק רכיבים אלו ליצירת פסיפס עירוני ייחודי ולהימנע מהתחדשות "משוכפלת" ששמה במרכזה מאפיינים גורפים וכוללים ומובילה ליצירת מרחב שטוח ואחיד. דוגמה>תוכנית התחדשות לשכונת רמת אליהו >ראשון לציון > 2014 > רמת אליהו היא שכונה הנמצאת בתהליכי שיקום זה כמה עשורים. במשך שנים התמקדו ניסיונות שיקום שונים בתהליכים חברתיים משולבים בשיפוץ של מבני המגורים. בשנים האחרונות הובלנו ביוזמת העירייה תוכנית אסטרטגית חברתית, כלכלית ופיזית, אשר הניחה תשתית לתכנון התחדשות השכונה. התוכנית שמה דגש על חיבורה של השכונה למרחב העירוני ונגישות בתחבורה ציבורית זמינה למרכז העיר, פיתוח תמהיל מגורים מגוון בתוך השכונה וכן הזדמנויות למגורים מחוצה לה. כל אלה הדגישו את חשיבות ההתחדשות וההשקעה במרחב הציבורי ופיתוחו לעידוד הליכות בסביבה בטוחה ונגישה, התחדשות מרכז שכונתי המקשר בין מגוון אזורי השכונה וקהילותיה, פיתוח קהילתי המעודד מעורבות והשתתפות על בסיס שירותים איכותיים, שטחים פתוחים ומוקדי מצוינות אטרקטיביים. 3> התחדשותם של אזורי התעסוקה תפיסת האיזור הובילה לצמיחתם של אזורי תעסוקה מופרדים אשר שימשו לצורכי תעסוקה ועסקים, ללא כל קשר מובנה לקהילה המקומית. כך התפתחו מרחבים עירוניים אשר "נסגרו" בשעות אחר הצהריים והפכו למרחבים חוץ-מקומיים, אקס-טריטוריה, ללא כל רלוונטיות לקהילה המקומית. אזורי התעסוקה נתפסו במשך השנים כמרחבים המיועדים לשמש שטחים מניבי הכנסות עבור הרשות המקומית סביבות עסקיות הרלוונטיות ליזמים, תעשייה, תעסוקה מסחר ותו לא. במסגרת תפיסת ההתחדשות ביקשנו להציף את סוגיית תפקידם של אזורי התעסוקה במרחב העירוני מתוך ראייה רגישת-חברה, המבקשת לאפשר עיר קומפקטית, מרושתת ונטולת "חורים שחורים" עבור כלל הקהילות. הוצעה חשיבה מחודשת על שעון ודפוסי פעילות יומיים ושבועיים, אשר תוביל למימוש מיטבי תוך נטרול גורמים שליליים וחוסר ביטחון באזורי התעסוקה בשעות הלילה ובסופי השבוע, וכן הודגש הצורך במרחבים עירוניים איכותיים ומגוונים. כל אלה במשולב הובילו לתפיסה הרואה באזורי תעסוקה מרחבים המאפשרים שילוב מגורים, מעונות סטודנטים, אקדמיה, תיירות עסקית, שטחי ציבור, אזורי בילוי ופנאי בשעות הלילה, מרחבים של אוונגארד עירוני, תרבות אורבנית ופנאי המחייב פעילות ב"שעון עירוני" אחר. התחדשותם של אזורי תעסוקה בדפוסים אלו מאפשרת יחסי גומלין וסינרגיה בינם לבין הרקמה העירונית; כך יכולים אזורים אלה להפוך מאקס-טריטוריה למרחב אטרקטיבי לקהילות העיר. התחדשותם של אזורי תעסוקה עירוניים ותיקים הפכה לנושא התופס מקום הולך ומתרחב בסדר היום התכנוני (למשל: קריית אריה בפתח תקווה, אזור התעסוקה בבת ים ועוד). נכון לראות בנושא זה את המשך התפתחותה של אותה גישה מהותית – 'תיקון' המארג העירוני – המעודדת שילובים, מפגשים, פתיחות ויחסי גומלין המובילים לצמיחתם של מרחבים עירוניים מעניינים ועדכניים. דוגמה> רמת גן> תוכנית אסטרטגית עירונית> 2015 במסגרת תוכנית אסטרטגית עירונית כוללת הודגשה חשיבות פיתוחו של מתחם הבורסה, אזור אשר עד היום הפנה עורף לעיר, כאזור הנדרש לעודד קישוריות, הליכות וזמינות למרכז העיר רמת גן, למרחב הסובב ולתחנת הרכבת. התוכנית מדגישה את חשיבות התחדשותו של מתחם הבורסה כמרחב המערב מגורים אורבניים, אזורי בילוי ופנאי, תרבות עירונית אטרקטיבית ונגישה ותיירות עסקית. בה בעת, היא ממליצה להוביל פיתוח אשר יצור זיקה, קישור ואפשרויות תנועה 'מזמינות' בין מתחם התעסוקה (הבורסה) למרכז העיר, על מנת לאפשר מגוון של מרחבי בילוי, עניין ותרבות לאורך כל שעות היממה. 4>המרחב הציבורי – מרחב האנרגיה העירונית. המרחב הציבורי הוא האתגר התכנוני המוביל בתהליכי התחדשות, שכן זה המקום המיועד לאפשר את הקישוריות בין כלל הרכיבים והשימושים העירוניים. תכנון פיזי של המרחב הציבורי נדרש להיות חלק בלתי נפרד מתהליך ההתחדשות של מבני המגורים, העסקים והייעודים השונים. נדרשת מחשבה על עיצובו הפיזי של המרחב כמקום המעודד התרחשויות בחוצות, מפגשים מתאימים בין קהלים, תרבות ויצירה מקומית. האתגר הוא בפיתוח מודלים, כלים ודפוסים נוספים שיבנו את התשתית למרחבים ציבוריים העונים על תפיסה זו ויוצרים סביבת חיים מאפשרת לקהילות המקום המגוונות זמינות, ביטחון ואפשרויות תנועה רגלית וידידותית המעודדת מפגשים, קשרים חברתיים, עסקים קטנים, תרבות מקומית ועוד. דוגמה> בת ים>תוכנית-אב אסטרטגית > 2009 > תוכנית-האב הדגישה את החשיבות שבהעלאת הצפיפויות והכרה במאפייני העיר כמרחב אורבני אינטנסיבי, המשלב בין מגוון ייעודים ושימושים ובעיקר מאפשר הליכות, מרחב ציבורי זמין המקשר בין העיר לבין המרחב המטרופוליני. בלב התכנון עמד פיתוח מרחב ציבורי אטרקטיבי, בטוח, המעודד הליכה ומנצל את הקומפקטיות העירונית, מאפשר את הגברת האינטנסיביות העירונית ומגדיל את הקרבה בין אזורי העיר. זוהי הדרך לממש את הפוטנציאל הטמון בבת ים כמרחב המאופיין בצפיפות גבוהה ו"טובה", המעודדת מפגשים, מאפשרת המשכיות לתל אביב, קרבה בטווח הליכה מכל אזורי העיר לשפת הים, אזור עסקי שהנו חלק בלתי נפרד מהמרחב העירוני וסביבת מגורים אינטנסיבית, זמינה, ובת-השגה. המרחב הציבורי המאפשר הוא המפתח למימוש ה"חלום האורבני" של העיר (דבידוביץ-מרטון וחידו, 2010). סיכום – דור שני התפיסה התכנונית שהצגנו רואה בתהליך ההתחדשות העירונית מהלך עירוני כולל – פיזי, חברתי, סביבתי וקהילתי שמהותו ביצירת חיבורים וקשרים. מהלך השואף לתת ביטוי לפסיפס הקהילות המגדרי, הגילי והתרבותי; בתפיסה המדגישה את השונות, המגוון וההתייחסות החיונית לקהילות המקום. תהליך זה מבטא דור שני לתפיסת התכנון המגדרי, אשר שם דגש במאבק נגד תופעת הפרווּר וראה בעיר סביבת חיים מאפשרת. כמו כן הוא דור שני לתכנון הישראלי, אשר החל לסמן שינוי ולעבור מתכנון ה"חדש" בלבד להובלת התחדשות וצמיחה על בסיס הקיים. תפיסת ההתחדשות שהוצגה מאפשרת הזדמנות לתושבי המקום הוותיקים והחדשים כאחד להגיע לאיכויות עדכניות בסביבת מגוריהם לצד שימור הזיכרון המקומי והקהילתי הנצבר. היא יוצרת הזדמנות להביא למרחב העירוני הישראלי הוותיק והקיים אפשרות להתחדש ולצמוח כמרחב עירוני המכיר במגוון הקהילות העושות שימוש בעיר – נשים וגברים, ילדים וזקנים, בני מגוון תרבויות ואמצעים – ובצורך לספק למגוון זה מענה, התייחסות והזדמנות. ההתחדשות מביאה למרחב עירוני המשקף רגישות חברתית גם לקהילות שאינן בהכרח דומיננטיות, מתוך הבנה שסביבות עירוניות אינטנסיביות ואיכותיות מאפשרות הזדמנויות רלוונטיות למגוון אנושי רחב. בהיותה כזו מהווה ההתחדשות העירונית סוג של תיקון שבכוחו להוביל ליצירת מרחבים עירוניים טובים יותר. ביבליוגרפיה בס-ספקטור ש., 2011. כלי מדיניות לקידום תהליכי התחדשות עירונית. מערכת דברי הכנסת, ישראל. דוידוביץ-מרטון, ר., 1996. ההתרחשות וההקשר, גישה תיאורטית לאדם-סביבה-תכנון, עבודת דוקטורט. חיפה: הטכניון. —- 1985. מגורים בעיר ותעסוקת נשים: קשר בין מאפייני שכונת מגורים ופעילותן של נשים מחוץ לביתן, עבודת מאסטר. חיפה: הטכניון. —- 1999. נשים ויזמות עסקית: סקר ספרות ונייר עמדה. הוצאת שדולת הנשים בישראל. —- וטבק, א., 2012. היבטים חברתיים בתכנון סטטוטורי. משרד הרווחה. —- וחידו, ר., 2010. ד.מ.ר, תכנון ופיתוח, תכנית אסטרטגית בת-ים. פדן, י., 2014. התחדשות עירונית – היבטים חברתיים בתכנון. ירושלים: עמותת במקום. פנסטר ט. וחיים, י., 2006. עיר ישראלית או עיר בישראל? ירושלים: מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד. שטרן, א. ונעלי-יוסף, ח., 2009. גישות להחייאה עירונית ויישומן בתל אביב-יפו. חיפה: פרדס הוצאה לאור. 2007, דו"ח הועדה הבין-משרדית לפיתוח ושיקום מרכזי הערים, נתונים, מסקנות והמלצות. Ardener, S., 1981. Women and space, Oxford University Women's Study Committee. Oxford, UK. Berk, S. F., 1980, New Space For Women. Colorado Westview Press, Colorado, USA.. Castells, M., 1996. The rise of the Network Society. Blackwell Publishing, Oxford, UK. —- 2005. The Rise Of The Network Society. Blackwell Publishing U.S.A. Churchman, A., 1990. Woman and Urban Quality of Life, Paper Presented at International Association of Applied Psychology. Kyoto, Japan. —- and Altman, I., 1994. Women and the Environment. New York: Plenum Press, USA.. Cichocki, M. K., 1980. New space for women. Westview Press, Colorado, USA.. Cooke, P. and Lazzeretti, L., 2008. Creative Cities, Cultural Clusters and Local Economic Development. Edward Elgar publishing, Massachusetts, USA. Fava ,S. F., 1980. "Women's place in the new suburbia." In: Werkele, G. R., Peterson, R. and Moreley, D. (eds.), New space for women. ColoradoWestviewPress Foran ,C., 2013. How to Design a City for Women. Freeman, J., 1981. Women and the American City. Chicago: The University Of Chicago Press, USA. Gehl, J., 2010. Cities for people. D.C: Island Press, USA. ISOCARP 2015. Making Streets Smile to Regenerate Cities: a case of Chongqing, china. In: review 11, 2015. ISOCARP 2015. Frontiers of Planning: Visionary Futures for Human Settlements. Landry, C., 2006. The Creative City. Charles Landry, U.K. Popenoe, D., 1980. New Space for Women. Colorado: Westview Press, USA. Wapner, S., 1992. . Editor`s Preface. Environment and Behavior. 24.2. Wekerle, G. R. , Peterson R. and Moreley, D., 1980. New Space for Woman. Colorado: Westview Press, USA. Go to link