זקני העם היו במקורותינו המנהיגות המובילה, סמל המורשת. בשנים האחרונות כולנו, ה'זקנים', התחלנו להיות 'הדור החדש', 'סופר דור כל יכול': לדאוג לסבתא רבתא, לחיות את חיי הילדים עד אמצע החיים, להנות מהנכדים עד כלות, לעוף על תרבות, קונצרט והופעה שווה ולצאת עם כולם לחופשה שנתית 4 דורית; זאת איכות החיים של הדור החדש. צעיר לנצח. אושר. 

עד הקורונה שהגיעה ו'תייגה' אותנו ב'סיכון'. הגדירה אותנו זקנים, סבתא וסבא. אנחנו וקבוצת "בית גיל הזהב" – כולנו אחד. אנחנו לא בקבוצה של הילדים והנכדים  – אלא שייכים לקבוצה השניה של החיים. מדהים. איזה חידוד של מציאות. איזה מבט חדש על מחזור החיים שהולך ומתארך לו. הביחדNESS המשפחתי משתנה וגילאיות בחברה מקבלת מיצוב חדש.

​

טרום covid-19 – גילאיות – הבסיס להפרדה ולגידור

​

החברה העירונית מגדירה צרכים על בסיס גילאים. משירותי החינוך ובתי הספר המגדירים כיתות על פי גילאים וממשיך לפעולות של תנועות נוער, חינוך בלתי פורמאלי ועוד. כשהילדים למדו באותו בית ספר יסודי בגילאים שונים – לא היה אושר גדול מהמפגש בהפסקות. להכיר את החברים והחברות של האחים ולהציץ על שכבות גיל אחרות. איזה עוצמה חברתית זה מייצר, איך הם הרגישו 'חבורה' אחרת ה'חוצה את גבולות' שכבת הגיל.

​

בהמשך לחינוך, החברה העירונית, היא חברה המפרגנת לצעירים, לטכנולוגיה חכמה, למהירות ולמקצב הכמעט בלתי אפשרי לכל השאר.

​

נוצרה מציאות חדשה; הסבתא והסבא 'הצעירים', דור חדש אשר הצליח לחצות את הקווים ולהתערבב עם הדורות הצעירים, 'משך' לצד הצעיר של החיים. המבוגרים ה'זקנים', החלו בהדרגה ובשיעורים הולכים ועולים, לעבור משכונות המגורים לבתים מיוחדים, המותאמים להם. תהליך של הגדרות חדשות לרב-דוריות ומקומה בחברה ובסביבה.

​

בזמן covid-19 – הגילאיות – הזדמנות של מיפגש מזן חדש – בחברה ובעיר  

​

איזה אושר היו המפגשים בין הסבתא והסבא – הצעירים והמבוגרים, לבין הנכדים. ימי הקורונה נתנו הזדמנות להרחבת המחויבות החברתית הבינדורית ('תשמרו על סבתא וסבא'); לפתע לא רק המבוגרים מחוייבים לכך אלא גם, ואולי בעיקר- הילדים והנכדים. מכאן הדרך למציאות של מקום חדש לגילאיות בחברה ובסביבה הייתה קצרה. לא עוד הפרדה, אלא חיפוש אחר הזדמנויות מיפגש מתאימות. מהלך אשר יוביל להגדרת מרחב ציבורי המספק לכל אחת ואחד את הצרכים היחודיים שלו, ובו זמנית מייצר הזדמנות לביחדNESS החדש – מהלך שמשלב בין ההבדלים על בסיס מחוייבות הדדית, שיתופיות באחריות וקוד ערכי חדש.

​

עיר מפרגנת גיל היא אחד האתגרים העומדים בפתחנו. לא עוד לתת מנה פרוגרמטית ולעשות V – זו ההזדמנות ליצור מרחב ציבורי מעודד הליכה - מהירה ואיטיתמאפשר לשבת ולא רק לרוץ, שומר על בטיחות ובטחון, מייצר התרחשויות רב דוריות מזמינות כחלק מההתרחשויות העירוניות השגרתיות.

בתי ספר, אמרנו? אולי יש פה הזדמנות ללמד על בסיס תחומי עניין תוך שילוב בין גילאים, וגם להנות מהסבתא והסבא – המאסטרו, כי הם יודעים כבר דבר או שניים... גילאיות עירוניות היא לא פרויקט – היא מהלך ערכי-חברתי של שינוי האורבניות העכשווית.

​

אריכות ימים בבריאות .

​

שבת שלום (: