אחרי שכל כך הרבה מחשבות מתרוצצות, נראה לי שאני מסוגלת לנסות להגדיר את 10 הנקודות הממקדות את השינוי בסביבת החיים שלנו ומאפשרות לחלק את הזמן לשלושה: לפני הקורונה במהלך התפרצות ואחריה

גן הילדים.jpg
נצא נא העירה

הקורונה תפסה אותנו בשלהי החורף, והתחילה לשחרר אותנו היישר לימי הקיץ. נכנסנו לבידוד תוך שעצרנו את חגיגת ההזמנות מסין, הקניות וההכנות לחופשות האביב והקיץ,  וקיבלנו אישור לגשש החוצה – אל רחובות ריקים, גני משחקים נטושים, ללא רכבות, ושדות תעופה סגורים.

העולם השתגע, הכל התהפך תוך כחודשיים

שער_1.jpeg
אוהבים את השטח הפתוח, הגינות והשדות

מה שעשה את ההבדל בימי הקורונה היה הזמינות לשטח פתוח. מי שחי לצד גינה – שפעם, במציאות האחרת, הייתה מרעישה מידי פעם או מפריעה בשעות הלילה – הפך לבעל נכס עירוני אדיר

העם הזה, אשר תמיד היה שיבטי, נדרש ל'ביחדNESS'. זה אולי הכי קרוב ל'חבורה' שהיינו בילדות - חברות אוהבת, שותפות שנותנת כבוד לפרט, לקבוצה ולכלל במשולב – מתוך אמונה שרק כך אפשר.

גם החניה נכנסה לסלון.jpeg
בתינו הומים

את פרשת התכנון של חג השבועות אני רוצה להקדיש לבית. הוא היה המלך של הקורונה. כולנו הצטוונו להכנס אליו ולא לצאת ממנו עד הודעה חדשה. זו החוויה החזקה שלי מהקורונה – הבית שלי. כל כך שמחתי לחזור הביתה

אלתרמן_מוצע_טוטם_2.1.jpg
מורידים גדרות

הליכה סביב הבית הפכה למהלך שגרתי בימי הקורונה. איתה הגיעה העדנה למכולת, לחנות הקטנה שמוכרת הכל במרכז, ולרחבה שביניהם; אך לצערנו גילינו שאי אפשר לעבור בין בית הספר למרכז השכונתי – שכן מפרידה ביניהם גדר, גם גילינו כי קשה קצת לעבור מהגינה למרכז הקהילתי. אך לאחר זמן מה – הגדרות החלו לרדת

שער בלוג 8 ערוך.jpg
בינדוריות-
'סבתא וסבא' מככבים

זקני העם היו במקורותינו המנהיגות המובילה, סמל המורשת. בשנים האחרונות כולנו, ה'זקנים', התחלנו להיות 'הדור החדש', 'סופר דור כל יכול': לדאוג לסבתא רבתא, לחיות את חיי הילדים עד אמצע החיים, להנות מהנכדים עד כלות.

אז הגיעה הקורונה ותייגה אותנו -

אוכלוסייה בסיכון.

אלתרמן_סוכות1.jpg
After –party
מהחגים לשגרת השנה

תמיד אהבתי את החג הזה – סוכות, אסיף, שמחה, גשם, עוד לפני שהבנתי למה. היה משהו ביציאה החוצה, כשכולם מתחילים להיכנס פנימה בסוכות.

ככה זה התחיל..  מכאן צמחה סביבת המגורים
כשהבית פוגש את הרחוב

הקישור בין הבית לבין החוץ מעיד הרבה על קוד ערכי חברתי-תרבותי. איך רוצים לפגוש את הציבור? למקם את ה'אני', הציבור והקהילה? האם הם נפגשים? 

בניין-עתידים-רמת-החייל-צילום-אוראל-כהן_ד
חלל עבודה זמין לכל

אני לא אוהבת כשאומרים שתושב הוא 'נטל' – זה לא מסתדר לי ערכית למרות שאני יודעת את התחשיב. הגיע הזמן לקחת את העירוניות החדשה גם לכלכלה העירונית מה'זן החדש' ולאפשר לעבוד, ליזום, לייצר כל הזמן ומכל מקום

%D7%A9%D7%A2%D7%A89%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7
!?מי צריך פרויקטור 

הקורונה היא לא פרויקט – היא תהליך מתמשך, מכונן גלובלי, המחייב מהלך שהוא לא פרויקטלי. להבדיל מפרויקט, לו יש שלבים ברורים: התחלה, אמצע וסוף – הקורונה משתוללת, בלתי צפויה, היברידית, מהלך אחר ובלתי צפוי.

תכנון : DMR  הדמיה: טוטם